22 | היחסים בין סין לאיראן של אנשי הטליבאן הסוני באפגניסטן, אף שכמעט יצאה איתם למלחמה ב- ,1998 היא אחת הדוגמאות לווקטור ההשפעה של פלגים קיצוניים על האויגרים בסין, בהתחשב בכך שגם האויגורים הצטרפו לטליבאן ולקבוצות ג'האדיסטיות אחרות . לפני עידן שלטונם של שי ושל טראמפ, הגישות של סין ושל איראן כלפי ארצות הברית וכלפי הסדר העולמי היו שונות . תחת שלטון אחמדינז'אד הסתפקה איראן בעימותים קטנים ועקרים, והמדיניות הסינית תחת חו ג'ין-טאו ( 2002 – 2012 ) הייתה מאופקת בדרך כלל, לפחות לפני 2008 . אפילו כיום בייג'ינג נזהרת מלהיגרר לעימותים של סגירת חשבונות בין טהראן לוושינגטון . זו אחת הסיבות האפשריות שאיראן טרם קיבלה מעמד של חברה מלאה בארגון שאנגחאי לשיתוף פעולה ( SCO ) , אף שסין היא אחת משתי המדינות העומדות בראשו . כפי שמתואר גם בפרק ,3 העוסק ביחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, הקשרים בין סין לארצות הברית פגעו שוב ושוב בקשרים בין סין לאיראן בדרכים אחרות . בפגישה עם נשיא ארצות הברית קלינטון ב- 1997 ובמהלך מאמצים מוקדמים יותר להפחית את המתיחות שנוצרה במשבר מצר טאיוואן, הסכים ג'יאנג דזה-מין לצמצם את שיתוף...
אל הספר