346 יורם בילו הקדמה יוסף הגלילי, מנאמניו הוותיקים של קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, התקשה להשלים עם התמורות המפליגות שחלו בהילולת ל"ג בעומר בעשורים הראשונים שלאחר קום המדינה . היכן הם הרקדנים של אז ? איפה השמחה של אז, וההתלהבות והתרוממות הרוח של אז איה הן ? במקום כל זאת נוצר מין גולם שקשה להגדירו, מין פיקניק המוני לא מאורגן, לפי מושגי המערב הפרוע, או כמין פנטאסיה [ כך ] מזרחית . כמין 'זיארה' של נבי-רובין שבחולות יבנה העתיקה, או כפנטאזיאת [ כך ] נבי מוסה להבדיל בשנות העשרים למאה [ . . . ] למירון עולים כמאה אלף איש כ"י [ כן ירבו ] , רובם מקרב העלייה החדשה . והם לא זכו להתבשם מהאווירה עטופת הזוהר של אז, שהייתה מנת חלקם של זקני היישוב . עולים אלה חוגגים לפי מושגיהם, וכדרך שראו אצל שכניהם בארצות גלותם ( הגלילי תשמ"ח : 93 - 94 ) . קינה לא-תקינה-פוליטית זו, הראויה אולי לכינוי 'אימת הקרנבל', כפי שהציע ירון צור בהקשר אחר ( צור תש"ס ) , מתייחסת לשינויים שחלו באופי החגיגות במירון משהחלו לנהור אל המקום עולים חדשים מיוצאי ארצות ערב, ובראשם יוצאי מרוקו . למסקנה דומה, בשפה שקולה יותר, הגיע האנתרופולו...
אל הספר