166 יובל חרובי הקדמה דומה שבשנים האחרונות חל שינוי של ממש, אם לא מהפך, בהערכת תרומתם התרבותית של חכמי הספרדים ועדות המזרח . שינוי ראייה זה נוגע לתרומתם במאות השנים האחרונות בכלל ובעת המודרנית בפרט והוא תוצאה של פרסומם של מגוון מחקרים עדכניים . טובי החוקרים, בישראל ומחוצה לה, הגיעו למסקנה שהיצירה הכתובה שהשאירו אחריהם חכמי ארצות האסלאם במאות השנים האחרונות היא בעלת ערך תרבותי רב . מסקנה זאת עומדת בניגוד גמור לתפיסה שרווחה בקרב מלומדים ואנשי רוח במאה ה- 19 ובמחצית הראשונה של המאה ה- 20 אשר הבחינו והנגידו בין המורשת הרוחנית הכבירה של יהדות ספרד טרם הגירוש ובין היבול התרבותי הדל למדי שהצמיחו צאצאי המגורשים בארצות פזוריהם המוסלמיות . כך, לדוגמה, השתמשו חיים נחמן ביאליק ושמעון דובנוב במונחים כמו 'חי עקר', 'ענף יבש', 'תרדמה עמוקה' ו'קיפאון' כדי לתאר את המצב התרבותי שהיו נתונים בו, לדעתם, יהודי ארצות האסלאם במאות השנים האחרונות . 1 כאמור, הגישה המתוארת השתנתה מקצה אל קצה . במאמר הזה אבקש לייחד את עיקר הדיבור למפעלו המחקרי של אחד ממייצגיה הבולטים של הגישה החדשה : פרופ' צבי זוהר . מחקריו של זוהר...
אל הספר