פרק ראשון

92 פרק א משנה ד שבעה שבטים – מ ב י אי ן פר על פי בית הדין – ע ל פי ה ם רוב מכל שבט ושבט משבעת השבטים הללו . ו ב ע בד ה ז ר ה מ ב י אי ן הם רוב העם ( שיש בו שנים עשר שבטים ) , והרוב חייב כאילו היו כל העם . שברישא איננו רוב מוחלט אלא רוב של רובכלומר 'רובן'רוב ככולם . – פ ר ו ש ע י ר ד ב ר י ר ב י מ אי ר 121 מהם, אך זה כבר רוב . % 35 השבטים . למעשה אלו בסך הכל יםר ב י י ה ו ד ה א ו מ ר ש ב ע ה ש ב ט ו שא ר ש ב טי ם של א ח ט או לעצמו . כל שבט הוא עדה – ש ח טא ו מ בי א י ם ש ב עה פ ר י ם ביטוי לערבות ההדדית שבין שבטיכל שבט שלא חטא מביא עוד פר . – מ ב י א י ן ע ל י ד י ה ן פר פ ר ישראל . רבי מאיר איננו מתייחס לשאלת ה'ערבות' . לפי עריכת המשנה משמע שהוא חולק . אבל העריכה חת העריכות, בתוספתא ובספרא שנצטט להלן העריכה שונה . בתוספתא לאשלפנינו היא רק א נזכר כלל דין 'הערבות', ובספרא היא משובצת בדברי רבי מאיר, אך העריכה איננה מדגישה בספרי ( במדבר פיסקא קיא, אבל שהתנאים האחרים חולקים, אלא שאינם מתייחסים לעניין . סוק נלמדת דרשה זו, ומצויה גם עמדתו החולקת של ) מחלוקת מאיזה פ 117 עמ' מהד' הורוויץ במשנה,...  אל הספר