2 המרד הערבי ומנהיגיו — הדימוי וחלקו ב'פתרון ההאשמי'

אוריינטליזם במבחן 67 לגישה זו היה בסיס עובדתי — אנשי האגודות הלאומיות שסבבו את המנהיגים ההאשמים גילו לרוב עמדות לאומיות "קיצוניות" יותר . הדבר בלט בעיקר בזמן הימצאותו של פייצל בדמשק ) אוקטובר 1918 — יולי 1920 ( , כאשר הפעילים הלאומיים הכתיבו, למעשה, את מדיניותו ואילצו אותו להכריז על עצמאות מלאה לסוריה, מה שהביא לכיבושה על ידי הצרפתים . עם זאת, ההפרדה שעשו הבריטים בין המנהיג ל"חבורת חורשי הרעה" הייתה לעתים מוגזמת . יתכן שהייתה כאן גם הדחקה של העובדה שהמנהיג ההאשמי לא שיתף תמיד פעולה כפי שציפו ממנו, ותליית האשמה באחרים שימשה כהצדקה עצמית המזכה את הבריטים מאשמת אי – ראיית הנולד . תופעת הפטרון – יועץ . קצינים ופקידים בריטים במזרח התיכון אימצו לעצמם מנהיגים ערבים שעליהם פרשו את חסותם ושימשו כפטרונים – יועצים שלהם, לעתים בתוקף תפקידם הרשמי ולעתים מיוזמה פרטית . לורנס לקח תחת חסותו את פייצל, סיינט – ג'ון פילבי, ולפניו וויליאם הנרי שייקספיר, את אבן סעוד, ואלק קירקברייד את עבדאללה ) יחסיו המתוחים והחשדניים של חוסיין עם הבריטים הוציאו מכלל אפשרות יועץ – פטרון עבורו ( . היחסים בין היועץ למנהיג הע...  אל הספר
רסלינג