125 אהבה היא תמיד של שֵׁם לאחר מכן, לאקאן מצייר את הקו של הכוונה לבדו, קו שנמתח כאמור לאחור . "צריך לציין את הכוונה של השיח, כי השיח אינו נפרד מהאינדיווידואליות הקונקרטית שמבטאת אותו", הוא 206 מסביר . אחר כך משרטט לאקאן את הצומת שבין הכוונה לבין הקו של המסמן . בנקודה הזאת ממקם לאקאן את הסימפטום . הסימפטום לפי לאקאן הנו "מסר של האחר" : במקרה של הגברת הכפייתית, זו ההזדהות עם בעלה שניסה ליצור מראית עין, אל מול המבט של העוזרת, כאילו "הכול עבר כפי שהיה צריך" בליל הכלולות . ההתנהגות הכפייתית כאילו בנויה מחומרים מסמניים של האחר : ההלוך ושוב, החזרה, הכתם, המבט . הסימפטום כ"מסר של האחר" pp' 126 מרקו מאואס נמצא בהוראה הראשונה של לאקאן כ"אמת שמתנגדת לידע" ; אם נבקש לגלם מסר זה במשפט אחד הוא יישמע כך : "אתה רצית לשכוח, לא לדעת דבר על כך, אבל הנה - באופן כזה, שלא חדיר כלל לידע שאתה גאה בו כל כך - אני מגיעה ממקום אחר כדי להזכיר לך שאני, האמת שלך, לא רוצה לדעת דבר על כל תמרוניך, ולא אתן לך מנוחה עד שלא יהיה מקום אצלך לאחר שכזה, אחר אבסולוטי ללא פשרות" . למובן הזה של האחר, הניתן לקריאה פתוחה, לאקאן הו...
אל הספר