56 מרקו מאואס בשלב המראה, אומר אריק לורן, הילד פשוט נמצא מול המראה בסוג של מניה, התלהבות . הוא מוקסם . אבל זה לא נותן לו עדיין שום "אני" . אז הוא פונה אל אביו או אל האדם שמחזיק אותו, והמבט הזה מאפשר לו לזהות את הדמות כדמות של עצמו . דרושה נקודה חיצונית כדי לקבע את הקשר הדמיוני . היכן הנקודה החיצונית בתמונה הבאה, למשל ? ובכן . . . בתמונה עצמה ; התמונה היא הנוכחות של המבט של האחר . בדרך כלל תמונות כאלה מלוּות בדיאלוג "מאחורי הקלעים" : "איך הוא נהנה ! ", "ילד מקסים ! ", "ואיך הוא מציץ אלינו ! ", "מה הוא שאל ? ", "נשמור את התמונה הזאת לעתיד ! " האני נולד, כך לאקאן, כאשר יש אישור בצד של האחר ש"הילד ( ה ) הזה ( ו ) , זה ( ו ) את ( ה ) " . במתמות של לאקאן יסומן הדיאלוג הזה כך : S : "מי זה ? " [ A ] : "זה את ( ה ) " S : "כן, זה אני ! " 57 אהבה היא תמיד של שֵׁם לורן ממשיך ומציע קריאה חדשה בסכמה L של לאקאן, הממחישה את היחס בין הדמיוני לסמלי . נהוג להבין את הציר A [ — S ] בסכמה L כציר הסמלי בין הסובייקט לבין האחר, ואת הציר , a—a' , בין הדמות של הגוף ( a' ) לבין הגוף ( a ) או האני ( moi ) , כציר ד...
אל הספר