פנימית לעבוד עם אבא . ידעתי שאבלע בתוך אישיותו הכובשת, המלאה והעמוקה . וידעתי גם ידעתי שאינני קל להיבלע, שהרי גם אני דומיננטי ואין בי הענווה הדרושה כדי לבטל את עצמי . לאחר לידתו של אלחנן בננו נשאבתי, בהססנות, אל המפעל הכביר של אבא . עם הזמן, כשראיתי את עוצמת ההשפעה של אבא על אלחנן הרך, חוויתי את גדלותו ואת השפעתו המכרעת על חיי כאב צעיר לאחר לידתו של אלחנן . כל השנים היה אבא זורק לעברי משפטים כמו : "מה יהיה ? מה יהיה על המכון, על מפעל החיים שלי ? אני כבר לא צעיר, אינני יודע כמה זמן נשאר לי לחיות, ואני דואג על . . . ", כך היה אומר מבלי לסיים ומבליע אנחה כבדה . באומרו זאת היה רוך בנימת קולו, כמעט מתייסר . ותמיד במשפטים לא גמורים . דווקא הסגנון הזה הרך, בניגוד לעוצמה הרגילה שאפיינה אותו, שבר את לבי . כאדם צעיר, הלומד בישיבה ומחזיק חלומות משלו, החלו לפקוד אותי רגשי אשם כבדים . חשוב לציין כי הוריי שמחו על לימוד התורה שלי, וכי דבריו של אבי באו מדאגה עמוקה וכנה, ולא מתוך רצון לעורר רגשי אשם . אבל דווקא הרוך בקולו הדואג ממש, ריכך את התנגדויות המתבגר הסרבן שבי והצליח לנטוע בי קונפליקט . ואף על פ...
אל הספר