המבנים הקיימים, היה עליו לבנות משכן חלופי . משכן חלופי זה הוא האבחון הדינמי, שאותו הוא החל לפתח אט אט בנחישות, תוך דיאלוג מתמיד עם הסביבה המדעית שבה שהה . בעידודם של חבריו הקים אבא את המכון למחקר . בשלבים הראשונים, בהעדר תקציב, הוא מימן אותו מכיסו . המכון הקטן והצעיר נע מדירה שכורה אחת לשנייה בירושלים של שנות ה ‑ 60 : רחוב לינקולן, רחוב קינג ג'ורג', ולבסוף רחוב שטראוס . בשנת 1965 תרמו האחים מוזי, מאיר וג'ויס דיטשר וארגון הדסה ‑ ויצו קנדה את מבנה הקבע הראשון של המכון ברחוב כרמון בשכונת בית הכרם הציורית בירושלים . המכון נקרא על שם הדסה ‑ ויצו קנדה בשל תמיכתו רבת השנים של הארגון באבא בתחילת דרכו . עשרים ושמונה שנים שכן המכון במבנה זה בבית הכרם, עד שנת 1992 . סמל המכון היה מעין פרפרזה לסמל של "עליית הנוער" : עץ דקל כרות שממנו יצא חוטר עם עלים . על הסמל דרש אבא את הפסוק מספר ישעיהו : "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵזַע יִשָי וְנֵצֶר מִשָרָשָיו יִפְרֶה" . אבא ראה כך את תחייתו של העם לאחר השואה הנוראה שעברה עליו ואת התפקיד שהוא רוצה ליטול על עצמו כחלק מתחייתו של העם, כמי שעוסק בקליטת עלייה ומימוש הפוטנציא...
אל הספר