אבל מאז שאני זוכר את עצמי, מאז ילדותי ועד בגרותי, מעולם לא ישבתי על כיסאו הקבוע, לא בבית ולא במכון, כפי שמורה ההלכה "לא ישב במקומו של אביו" . עד היום, כמה שנים לאחר פטירתו, אנשים באים למשש את החפצים, התמונות והתעודות שהותיר . משל היו בהם חיים משל עצמם . אחדים באים מסקרנות, ויש מי שחשים את שאריות החיים בתוך החפצים שהקיפו אותו . אחד השלבים הראשונים בהתפתחותו של הילד הקטן, לפי פיאז'ה, כרוך בייחוס חיים ואף רצון לחפצים דוממים . "הקיר הרביץ לי", יכול לומר התינוק . הדבר מזכיר את השלב המיתולוגי בהתפתחות האנושות . שלב שהוביל לתפיסה האלילית שייחסה כוח מאגי לנהר, לשמש ולים . מאז תקופת האלילות, האנושות עברה לשלבים יותר רציונאליים, המתבטאים באבחנות מדויקות ובגבולות ברורים בין הצומח לדומם ובין החי לאנושי . לעתים נראה לי שאני די תקוע בשלב המיתולוגי, זה שמחפש ואף מוצא את החי והאנושי אפילו בדומם . מורי ורבי הרב צבי יהודה קוק אמר על אבני הכותל המערבי : "יש אבנים לבבות", ואני חש שבית הוריי וחדר עבודתו של אבי הם מעין לב פועם של טוב ותיקון עד עצם היום הזה, כשכבר אינו מצוי פיזית בכיסאו . הקירות האלה ספגו כל...
אל הספר