חלק 1: עצמיות

את החברה שסביבו ואת העולם . באופן מובן, כל אחד מאלה מכונן את האדם, ובתורו משפיע על החברה כולה . הייתי רוצה לעמוד על שני ממדים מהותיים של טרנספורמציה מהעולם העתיק אל ימינו . הראשון קשור ליחס החוק לאדם . השני קשור לתפיסתו העצמית של האדם, ולגבול שהוא שם ‑ או נמנע מלשים ‑ בין חייו הסובייקטיביים לבין העולם . הנושא הראשון, העוסק בהתייחסותו של החוק אל האדם, יעלה בפנינו את ההבדל בין החוק העברי לגופי החוקים של המזרח הקדום, הבדל הנעוץ בכך שהחוק העברי מתבסס גם על ההנחה המוקדמת שהאדם הוא "צלם אלוהים" . בחינת היחס בין האדם לבין החוק היא ממילא גם בחינת היחס בינו ובין הסובבים אותו . החוק הוא מוסד חברתי, והוא שמסדיר את מערכות היחסים בין הפרט לבין החברה . הוא ביטוי בסיסי של כל צורה של חיים חברתיים אנושיים, וכמו השפה או הטקס, החוק הוא יסוד היולי שבלעדיו לא ניתן לכונן קהילה . החוק מנוסח אפוא על ידי הקהילה ובתורו גם מנסח אותה, מכוּנן על ידי האדם ומכוֹנן אותו . בעוד שבעבר נתפס החוק כנובע מסמכות אלוהית, בזמננו איבד החוק את העוגן המטאפיזי שלו, ואנו תופסים אותו כנבנה על רצון אנושי 3 כך או כך, החוק מעצב אותנו ...  אל הספר