אברהם | 268 , ממילא שרה שמחה עם הלידה . רצונו של אברהם הוא בבן ממשיך השושלת לכשתפסיק להיניק את בנה יהיה בזה כבר משום תחילתו של תהליך - ואדרבה אברהם מבטא את שמחתו , בשונה מכך . הפרידה הכפוי על הורים ביחס לבניהם " נכנס " בשעה שהוא , מתקופת הסכנה הראשונה של חייו בשעה שהתינוק יצא - כל עוד התינוק יונק הוא נתפס כחלק מאמו . לבית כילד העומד בפני עצמו בזמן ההנקה הוא ניזון ; בזמן ההיריון אמו הזינה אותו מהצד הנסתר של בטנה שלוש - בהגיעו לגיל שנתיים . אך עדיין הוא תלוי לחלוטין באמו , מהצד הגלוי מעתה ניתן להצביע עליו כעל יורש . נפרד מאמו ומתחיל את חייו כבן בית הוא . וכעל ממשיך השושלת וַתֹּ אמֶר שָׂ רָה " - הפועל הבולט בדברי שרה הוא הצחוק שנזכר פעמיים סביר ששרה מנהלת דיאלוג סמוי " . צְחֹק עָשָׂה לִי אֱ לֹהִ ים כָּל הַשֹּׁמֵעַיִצֲחַק לִי 17 . ( יב , יח ) על בשורת הבן כששמעה , עם צחוקה משכבר בהמשך דברי שרה " ( יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָ יו ) " שהרי הגדרת אברהם כזקן , טמון רמז לצחוקה הראשון משמעות זיקה . ( יב , יח - " וַ אדֹנִי זָקֵן ) " נזכרה גם בתיאור צחוקה לשמע הבשורה זו היא ששרה עצמה מודה במימוש הבשורה ובכישל...
אל הספר