שאלות אדם ממיטת חוליי | 229 המציאות ולנתח את הנסיבות באורח מושכל, ממאן ליטול אחריות על חייו ועל התנהלותו . אצלי התמונה הייתה מורכבת . מצד אחד הקורבנוּת אפיינה אותי, הייתה חלק ממני . בצר לי פניתי אליה ; מצד אחר מעולם לא נטמעתי בה לחלוטין . כפי שאני זוכר תמיד הייתי גם מודע לאפיוניה השליליים, ידעתי בבירור את חלקי במצב המתסכל ; אבל הקורבנות נעמה לי, היטיבה עמי . לעתים מתוך אותה התייחסות כפולה לקורבנות . כלפי האחרים הצגתי אותה באירוניה, כמעין משחק, כתחפושת, בהומור עצמי . לאחר מעשה לא אחת שנאתי את עצמי בעטייה . רק בגיל מאוחר יחסית, בשנות הארבעים של חיי, למדתי להיגמל ממנה כמעט לגמרי . התודעה גברה על הדפוס שעיוות אותה . ברם, זו לא הייתה רק תוצאה של התחזקות האומץ האישי להתמודד עם מצבים בחיי, גם לא רק שכלול של התפיסה וההבנה הביקורתיות שלי, אלא גם פרי של הצלחות, הכרה והערכה שזכיתי בהן . כך או אחרת, בשנים אחר כך כמעט שלא נזקקתי להסתופף באותה גומחה . אבל שרידים של נטיית הקורבנוּת נותרו בי, ובמצבים של אכזבה ומפח הם עלו על פני השטח כקוראים “בוא אליי, בוא שוב להתקרבן״ . אבל ידעתי לדחות אותם . כעבור שנ...
אל הספר