גורמי טבע וגורמי אדם כמעצבי תרבות : תהיות על משמעותם בחינוך | 137 למעשה מן המחצית השנייה של המאה ה - ,20 ובמידה רבה עד זמננו אנו, התבססה העשייה החינוכית באופן אקסיומטי כמעט על סדרה של הנחות יסוד ודימויים מעולם “הלוח החלק״ בכל הנוגע לטבעו הקוגניטיבי של האדם הלומד והמתחנך . מכאן נגזרה התפיסה אילו תהליכי למידה אופטימליים יש לנקוט במעשה החינוכי הרחב . הופעתן המשכנעת של התובנות מהמדעים החדשים ( גנטיקה של ההתנהגות, מדעי העצב, המדע הקוגניטיבי, פסיכולוגיה אבולוציונית וסוציוביולוגיה ) והקשרן לטבעם של בני האדם מחייבת אותנו להעריך מחדש, ובעיקר לאזן, את הנחות היסוד שאנו נושאים עמנו, ומכאן גם לעצב את התפיסות הפדגוגיות ואת מחסן התחמושת הדידקטי שלנו כדי שיתאימו טוב יותר לתפקידם . כל תאוריה של חינוך ועשייה חינוכית במובנה העמוק והרחב ביותר חייבת להתבסס על תאוריה מקדימה של טבע האדם ( הנוגעת לאישיות, ללמידה, למוסר וכדומה ) . במילה תאוריה אין כוונתי רק למגוון הדיסציפלינות האקדמיות בתחומי מדעי הרוח, החברה והחיים שהתמודדו עם שאלת טבע האדם ומציעות לנו את מרכולתן האקדמית בצורת מחקרים אמפיריים וספרי עיון מנומק...
אל הספר