פילוסופיה וחינוך | 39 על רקע זה הציג ס׳ יזהר את עצמו כנציג הדור הישראלי הצעיר שהתחנך בבתי הספר הממלכתיים, הוא הדור שהגיע לבגרותו במלחמת יום הכיפורים . הוא קם לזעוק את זעקת בניו של דור זה נגד העוול שגרמו להם לדעתו הוריהם ומחנכיהם כשהועידו אותם להמשיך את המפעל הציוני ובעיקר לגונן עליו בשדה הקרב . כבר בשלהי מלחמת יום הכיפורים העלה ס׳ יזהר את הטענה שההורים והמחנכים הציונים חניכי הגולה “עקדו״ את בניהם ובנותיהם ילידי הארץ כקורבן עולה על מזבח המלחמה בין היישוב העברי לעם הפלסטיני, כאברהם שעקד את בנו יצחק על מזבח אמונתו באלוהיו הקנאי . ס׳ יזהר הבליט את המכנה המשותף הילידי בין ה״צברים״ ילידי הארץ ובין הפלסטינים . במלחמת יום הכיפורים נפקחו עיניו לראות שהמלחמה לא תסתיים בלי לתקן את העוול שהציונות גרמה לפלסטינים ובו בזמן גם לדור הצברים ילידי הארץ, שינקו את זהותם העברית - ישראלית החילונית מאדמת מולדתם ומנופיה . מכאן הסיק מסקנה מעשית : שלילת זכותם של המדינה, ההורים והמורים לחנך את הדור הצעיר ברוח הלאומיות היהודית והציונות, שמקורן בגלות . היה זה בעיניו יישום של עיקרון אוניברסלי : הכרה בזכותו הטבעית של...
אל הספר