89 פרק שביעי : ספינהמלנד, 1795 פליקן" אשר בספינהמלנד הסמוכה לניוברי ( Newbury ) , החליטו על מתן תוספת לשכר באמצעות סובסידיות שיחושבו לפי סולם הצמוד למחיר הלחם, כדי שלעניים תובטח הכנסה מינימלית, ללא קשר לשכר עבודתם . ההמלצה המפורסמת של השופטים הייתה זו : כשכיכר לחם בגודל מסוים ובאיכות מסוימת “תעלה 1 שילינג, כל עובד עני וחרוץ יקבל תמיכה של 3 שילינג לשבוע, והוא ישיג אותה על ידי עבודתו שלו או של בני משפחתו, או על ידי קצבה שתינתן מתוך ‘מס העניים' . נוסף על כך הוא יקבל 1 שילינג ו- 6 פני לתמיכה באשתו ובבני המשפחה האחרים ; כשכיכר לחם תעלה 6 / 1 , הסכום יהיה 4 שילינג לשבוע ועוד 10 / 1 ; על כל עלייה של פני מעל 1 שילינג במחיר הלחם, הוא יקבל 3 פני לעצמו ו- 1 פני בשביל האחרים" . המספרים השתנו מעט ממחוז למחוז, אך רוב המחוזות אימצו את מדד ספינהמלנד . זה היה צעד חירום והוא הונהג באופן לא רשמי . אף שנהוג לכנותו חוק, המדד עצמו מעולם לא עוגן בחקיקה . אף על פי כן, הוא הפך לכלל מקובל ברוב האזורים הכפריים ואפילו, מאוחר יותר, בכמה ערי חרושת . למעשה, מבחינה חברתית וכלכלית היה בו חידוש שלא נפל מההכרה ב"זכות לח...
אל הספר