פרק 4 : הוכחה חברתית | 207 כבר היו מוחאי הכף מוסד של ממש : בימים גבו תשלומים, ובלילות השמיעו תשואות — הכול באופן גלוי וכן . . . אבל סביר בהחלט שלא סוטון ולא שותפו פורשה שיערו שהתחבולה שהגו — להציע מחיאות כפיים בתשלום — תתפשט עד כדי כך שתיושם בכל מקום שבו תעלה אופרה . " ככל שתופעת מוחאי הכף התרחבה והתפתחה, כך גדל מגוון הסגנונות והיכולות שהציעו העוסקים בענף . בדיוק באותו אופן שמפיקי צחוק מוקלט שוכרים את שירותיהם של אנשים שמצטיינים בגיחוכים, בצחקוקים או בצחוק עמוק, כך הרחיבו מוחאי הכף את תחומי התמחותם : המתאבלת שנבחרה בשל יכולתה לפרוץ בבכי לפי סימן ; דורש ההדרן שקרא "בראבו" ו"הדרן" בטונים נלהבים ; ובחיבור ישיר למבצֵע כיום שמקליט את צחוקו היה ה"צחקן", שנבחר בשל צחוקו המידבק . ואולם למטרותינו אנו, המקבילה מאירת העיניים ביותר לצורה המודרנית של התגובות המוקלטות היא אופיו הבולט לעין של הזיוף . באופרה לא ראו שום צורך מיוחד להסוות או לגוון את מוחאי הכף, שפעמים רבות ישבו באותם מושבים, הופעה אחר הופעה, שנה אחר שנה, תחת שרביטו של אותו רב מוחא ששימש בתפקידו עשרים שנה . אפילו תשלומי הכספים לא הוסתרו ...
אל הספר