פרק 4 : הוכחה חברתית | 183 מרגע שברור שהאויב הוא הסיטואציה הפשוטה של חוסר הוודאות, יכולים קורבנות של אירועי חירום לצמצם את חוסר הוודאות הזה, ובכך להגן על עצמם . דמיינו למשל שאתם מבלים אחר צהריים קייצי בהופעת מוזיקה בפארק . כשההופעה מסתיימת ואנשים מתחילים לעזוב, אתם מבחינים שאחת מהזרועות שלכם רדומה מעט ופוטרים את זה כמשהו שאין סיבה לדאוג בגינו . עם זאת, תוך כדי התקדמות עם הקהל לעבר מגרשי החניה המרוחקים, אתם מרגישים את הקהות הזאת מתפשטת אל כף היד וגם מעלה, לעבר הפנים . אתם מבולבלים ומחליטים להתיישב לנוח לרגע ולהישען על עץ . מהר מאוד אתם מבינים שמשהו מאוד לא בסדר . הישיבה לא עזרה לכם ; למעשה, יכולות השליטה שלכם בשרירים והקואורדינציה רק החמירו, ואתם מתחילים להרגיש שקשה לכם להניע את הפה שלכם ואת הלשון בכדי לדבר . אתם מנסים לקום ולא מצליחים . מחשבה מבעיתה מתגנבת באחת לראשכם : "הו, אלוהים, אני חווה שבץ ! " חבורות של אנשים חולפות על פניכם, ורובם בכלל לא שמים לב אליכם . הבודדים שכן מבחינים בהישענות המשונה שלכם על העץ, או בהבעה המוזרה שעל פניכם, מנסים לבדוק את העדויות החברתיות שסביבם, וכשהם רואי...
אל הספר