158 | השפעה : תיאוריה ופרקטיקה אני לא מכיר אף אחד שאוהב צחוק מוקלט . למעשה, כשערכתי יום אחד סקר בקרב האנשים שנכנסו אלי למשרד — כמה סטודנטים, שני טכנאי טלפון, כמה מרצים באוניברסיטה והמנקה — התגובה של כולם היתה ביקורתית תמיד . רוב האש כוונה לטלוויזיה, עם מערכת הצחוק המוקלט והעליצות הטכנית המוגברת והבלתי פוסקת שמוטמעת בה . האנשים ששאלתי פשוט שונאים צחוק מוקלט . הם אמרו שזה טיפשי, צבוע ושקוף . המדגם שלי אמנם היה מצומצם, אבל אני מוכן להתערב שהוא משקף בצורה מדויקת למדי את התחושות השליליות שמתעוררות אצל רוב הציבור האמריקאי כלפי צחוקים מוקלטים . אם כך, מדוע הצחוק המוקלט פופולרי כל כך בקרב המנהלים בטלוויזיה ? הם הגיעו לעמדותיהם הבכירות ולמשכורותיהם המזהירות כי הם יודעים לתת לציבור את מה שהוא רוצה . ואף על פי כן, הם דבקים באדיקות בצחוק המוקלט, שבעיני הקהל שלהם הוא סר טעם . והם עושים זאת חרף התנגדותם של רבים מהאמנים המוכשרים כל כך שאיתם הם עובדים . לא נדיר שבמאים, תסריטאים ושחקנים נחשבים תובעים לסלק את התגובות המוקלטות מפרויקטים שהם מעורבים בהם . התביעות הללו מצליחות רק לעתים, וכשהדבר קורה, הוא ת...
אל הספר