שלהם ומה יכלו לעשות טוב יותר . אבל כשפופוביץ' הפעיל את הווידיאו, הופיע על המסך סרט דוקומנטרי של סי ‑ אן ‑ אן לציון 50 שנה לחוק זכות ההצבעה ( 1965 ) , שנועד להבטיח את מניעת האפליה הגזעית בבחירות בארצות הברית . הקבוצה צפתה בסיפור בשקט . ראתה את מרטין לותר קינג ג'וניור, את לינדון ג'ונסון ואת מצעדי סלמה . כשהסרט נגמר, פופוביץ' שאל שאלות . הוא תמיד שאל את אותן שאלות : אישיות, ישירות, ממוקדות, ונוגעות בתמונה הרחבה של הדברים . מה אתה חושב על זה ? מה אתה היית עושה במצב הזה ? השחקנים חשבו, השיבו, הנידו את ראשיהם . האווירה בחדר השתנתה והיתה דומה יותר לסמינר, לשיחה . הם דיברו . הם לא היו מופתעים, מכיוון שסוג כזה של התרחשויות קרה כל הזמן בספרס . פופוביץ' היה מייצר שיחות כאלה על המלחמה בסוריה, או על שינוי הממשל בארגנטינה, על נישואים חד ‑ מיניים, על גזענות ממסדית, על טרור - לא היתה חשיבות לנושא, כל עוד הוא העביר את המסר שרצה להעביר : יש דברים גדולים יותר מכדורסל, שכולנו מחוברים אליהם . "קל מאוד להיות מבודד כשאתה ספורטאי מקצועי," אומר ביופורד . "פופ משתמש ברגעים אלה כדי לחבר בינינו . הוא מאוד אוהב את...
אל הספר