הוא היה השחקן המוערך ביותר בקבוצת הפוטבול של בית הספר התיכון שלו, אף על פי שגובהו היה פחות מ ‑ 180 סנטימטרים ומשקלו היה רק 75 קילוגרם . כאשר חסרו למאמן האתלטיקה משתתפים למרוץ משוכות, ביל התנדב, ומאחר שלא היה מסוגל לקפוץ מעל למשוכות, הוא פשוט רץ דרכן, נחבל, והגיע לאליפות האזורית כשגופו מלא חבורות . בקולג' הוא שיחק פוטבול בקבוצה של אוניברסיטת קולומביה, מונה לקפטן הקבוצה, ולאחר מכן שימש כמאמן הראשי של הקבוצה, ושם התמודד עם שש עונות רצופות של הפסדים . מה היתה החולשה שלו ? היה לו אכפת יותר מדי מהשחקנים שלו . הוא לא רצה להוריד מהמגרש שחקנים פחות טובים שבכל זאת נתנו כל מה שהיה להם, וסירב לדרוש מכוכבי הקבוצה לתת לספורט עדיפות גבוהה יותר מאשר ללימודים באוניברסיטה . מטרתו היה לעזור לשחקנים שלו בחיים, לא על המגרש . הרגשתם הטובה היתה חשובה לו יותר מניצחונות . כאשר ביל החליט לעבור לעסקים, חבריו ‑ לקבוצה לשעבר הם אלה שפתחו בפניו את הדלת . הם חשבו שהחולשה שלו בענף ספורט שבו או שמנצחים או שמפסידים, יכולה להיות יתרון בהרבה חברות עסקיות . ואכן, ביל הצטיין כמנהל באפל וכמנכ"ל חברת התוכנה הפיננסית אינטואיט...
אל הספר