1. הגברת תחומי החיכוך

30 הצעה לסדר 41 עד היום — כי בנוגע לשטחים או לפחות לחלקים מהם יש לה תביעת ריבונות טובה וכן אינטרס ביטחוני מובהק שלא לחזור ל״גבולות 76״ . 63 בדעת הקהל הישראלית וכן במפלגות הפוליטיות הייתה תמיד התנגדות, לעיתים ניכרת, לכל ויתור משמעותי על שליטת ישראל בשטחים, והם נתפסו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל . מנגד נשללה גם האפשרות לספחם . סיפוח היה מעלה טענות בדבר הפרה של החוק הבינלאומי כמו שבא לידי ביטוי בין היתר במבוא להחלטה ,242 64 ומכניס את ישראל למסלול התנגשות עם מדינות רבות בעולם, נוסף על האיום הדמוגרפי על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית . הפתרון שמצאה ישראל למתח בין הרצון שלא לוותר על השטחים ובין הקושי לספח אותם, ולמחלוקת הפוליטית הפנימית ביחס לעתידם, היה יצירת עמימות מובנית בנוגע למעמדם . הנוסחה שנבחרה הייתה להצהיר שישראל אינה "כובשת" את השטחים, אלא "מחזיקה" בהם בתפיסה לוחמתית או ״מנהלת״ אותם כ- Administered Territories . 65 את החוק הישראלי במלואו — מהלך שבמשפט הבינלאומי משמעותו זהה לסיפוח – החילה ישראל עם השנים על שני אזורים : מזרח ירושלים ורמת הגולן . העמדה הישראלית שלפיה לשטחים שנתפסו ב...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר