נספח | 789 נהגתי תמיד שלא להצריך 'וקברתיו' בגמל"ת, כפי מנהג אבותינו ורבותי' הקדושים אשר 19 בארץ המה . ומ"מ בזה העדות לבי נוקפי כי נראה עדות שבתי כהן כמו סותר דברי הגוי המל"ת . כי הגוי אמ' איך ס ̊ וחר א' ששמו שישמונד"ו הוציא פוניילו א' והרג את משה קולפטי, יען שרצה משה קולפטי הנ"ל כשנפל לים כשנשברה הספינה לרכב על הקרש וכו' . נר' מדבריו שמיד שנפל לים כשנשברה הספינה רצה לרכוב על הקרש והרגו . ושבתי כהן בעדותו או' שראה את משה הנז' שנפל לים כשנשברה הספינה, רצה לרכוב על הקרש ולא ראה שעלה . ומאי 'ולא ראה שעלה דקאמ' ' ? דודאי מתכוין להעיד, כיון דבפני ב"ד קמסהיד כל דבריו מכוונות אל העדות ; אם ר"ל שלא ראה שעלה ליבשה וניצול, פשיט' דהא לא נודע מקומו איו, ומה צורך לו לומר כן ? גם אם ר"ל שמיד שנפל משה הנז' בים, שבתי שם מגמת פניו אל מקום אחר ולא ראה יותר דבר מענין משה הנז' – גם זה לא היה צורך לומר . אלא 'שראהו שנפל בים' – כי ממה שאמ' שנפל בים היאך נשמע [ דף 1ב ] אנחנו שראהו עולה עד שיצטרך לומ' ולא ראהו שעלה ? אלא משמ' דלסתור דברי הגוי שאמ' שכשנפל לים רצה לרכוב כו', שנר' מדבריו שתכף שנפל רצה לרכוב, והוא...
אל הספר