46 סמדר גונן אני מדברת אל עצמי וכותבת, בתוך מעין מעגל הבוחש אותי בתוך בדידות זוהרת, ומכנסת את חבריי הספרים ואת השעמום של הפער בין הפילוסופיות שלי לבין צרכיי . כשאני מנסה להיחשף, איש לא מעוניין להקשיב ועליי להשלים עם הבדידות ולשלם מדי פעם בפעם את מחיר ההידבקות לטיוטות לא מספקות . העולם שלי עשוי מרשתות של התאהבות בבלתי אפשרי ומלא בנטישות כואבות . בערבי שישי ושבת נפשות בודדות יושבות ליד המחשב ומתחברות לריק . עליי לוותר על מודל של אהוב שיצרתי בתוכי, שבעזרתו אני מחפשת במציאות אדם שיהלום אותו, איזו אשליה לא פורייה . סטנדאל צדק . הוא טען שאהבה היא בדיה . אך קשה לנו לוותר על הבדיה ואנחנו בונים פיגומים באוויר כדי שהיא תישאר שלמה . להמשיך את האשליה, להאשים את האחר בחולשה שלנו, בתלות שלנו, בפקיעה של הציפיות והדמיונות ששזרנו בתוך היחסים, ואפילו שהאמת בצבצה לעיתים קרובות, ביודעין, לא הסקנו מסקנות ומצאנו תירוצים . למה אני לא יכולה קצת לרמות את עצמי ? מה אני רוצה ? הרי אני יודעת שלא הכול תלוי במישהו שיאהב אותי על מה שאני . למעשה החיים שלי ממש נפלאים חוץ מכישלון חרוץ באהבה . לעיתים אני פוגשת שיחה מלהי...
אל הספר