70 שגית בלומרוזן-סלע אל המשפחה הגדולה והסוערת של אמי, על כל צבעיה, סיפוריה, זיכרונותיה [ . . . ] דלתות שמאחוריהן תעלומות וסיפור" ( שם ) . הספר מבצע אפוא כעין תיקון לנטייתה של הסבתא לבודד ולהדחיק את עברה, באמצעות הבעת סנטימנטליות, נוסטלגיה ורגשות רכים ביחס לעבר, ובכך יוצר חלופה פסיכולוגית הפוכה להגנות המרחיקות של הסבתא . היאחזות בגרסה אחת ביחס למציאות לעומת ריבוי גרסאות בעלי הפרעת האישיות הטורדנית – כפייתית מתאפיינים בנוקשות מחשבתית ורגשית ובנטייה לדבוק בהתייחסות חד – צדדית למציאות, עם קושי לשלב נקודות מבט אחרות . שלֵו ממחיש ברומן את הנטייה לדבקות נוקשה בעמדה אחת של סבתו בהדגישו כיצד היא נהגה לחזור על הביטוי "הדבר היה ככה" לחיזוק גרסתה החד – צדדית ; כדי להדגיש זאת, הוא אף בחר לקרוא כך לספרו . שלֵו מדגיש שבאופן כללי רווחה בקרב בני משפחתה של טוניה הנטייה לדבוק בגרסה סובייקטיבית, וכל אחד מהם נהג להציג גרסאות משלו לאירועים, "שלפעמים יש מאחוריהן אינטרס ברור ולפעמים רק הצורך בשוני ובהיות אחר" ( 151 ) . הוא כותב, לדוגמה, על אמו בתיה, ש"היתה לה שיטה משלה ליטול מן המעשייה המשפחתית צלע, לנפוח בה ...
אל הספר