426 סיון הר- שפי לא התאפיינה כישות מדינית בלבד, והדת, הנצרות, הייתה בה מרכיב אינטגרלי בעל משמעות מכרעת . מלכות ונצרות נקשרו אפוא זו בזו גם בתודעת המשורר . הייתה זו אמנם מלכות זרה ומטילת יראה, אך עם זאת מושכת ביופייה ובאלוהיות ששיוותה לעצמה . התגברות האנטישמיות, הפוגרום בלבוב שבו נשקפה לאצ״ג ובני משפחתו סכנת חיים, וכן התקופה שעשה אצ״ג כחייל בצבא האוסטרי, פקחו את עיניו לטיב יחסה של הנצרות לעמו, ויצרו הסתייגות גוברת ממנה בשירתו . הוד הנצרות ומוראה נִגלו פתע לעיניו של אצ״ג במערומיהם, ומתוך משבר זה צץ רצון להנמיך הכול, לנפץ פרות קדושות, לקרוע את מה שהוא רק מסכה של קדושה ומלכות, גם אם יש בכך פגיעה במה שיש בו קדושה ומלכות של ממש ( בחינת "תמות נפשי עם פלשתים" ) : ״הלות הזוהרות-בזוהב נקרע מן הראשים, / בלא-קדושה נשאיר אחינו-אלהים על העמוד, / רק גוף ערֹם, פצוע, עם דם-אדם צונן, / ילכו שליחיו ללעוס קש באורווה – – / / [ . . . ] ראו : דלקה, נופלים / עמודי-סבל, עמודי-האלהים, ועמודי-הגועל״ . אם כן, בשני אופנים הותירה הנצרות את רישומה באצ״ג ותרמה להתגבשותו של מושג המלכות ביצירתו : על דרך החיוב, נבנה מוש...
אל הספר