148 איל זק כמרצה בתוכנית להכשרה אקדמית לחרדים במסגרת ביה"ס לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת חיפה . חיי האישיים מגלמים זירה למפגש בין-תרבותי . עובדת היותי חילוני המלמד חרדים זימנה לא פעם פערים ומתחים אשר ברבות השנים למדתי להכיל . בתחילת דרכי כמרצה יצאתי משיעור הפסיכולוגיה הראשון שאותו לימדתי בתחושה לא נוחה של חוסר תקשורת וניכור . בהפסקה ניגש אליי אחד הסטודנטים שזיהה את התחושה והסביר לי שמאחר שאני נטול ציציות וחסר כיפה, הסטודנטים תופסים אותי כנטע זר בכיתה . הייתה זו היכרותי הראשונה עם פניה של ההדרה החברתית בחברה הדתית-חרדית . כיום אינני חש עוד שונה ואחר במסגרת זו . למדתי להכיר ולהוקיר את תלמידיי, את אורחות חייהם ואת השקפת עולמם ואני חש זאת במידה רבה גם מצידם . עם זאת, כל שנה אני שב ופוגש את פניה של ההוקעה החברתית במסגרת הקורס בפסיכולוגיה התפתחותית, כאשר עולה הסוגיה הטעונה של משפחות חד-מיניות . בשיעור זה נעה ההתייחסות הכיתתית לנושא בין שתיקה רועמת ומבוכה לבין ביקורתיות וחוסר סובלנות, ואף קריאה להפנות את ההומואים והלסביות לטיפולי המרה . ועדיין, ברובד הסמוי יותר, אני מזהה כל שנה אצל חלק מהסטוד...
אל הספר