119 בין היצר ליוצר מהותי בזהות מאפשרת להקטין את חשיבותה . הפחתת משמעותה של הנטייה החד-מינית עלתה בדברי חלק מהמרואיינים גם בהקשר המשפחתי . דוגמה לכך ניתן למצוא בדבריו של יואל, דתי-לאומי המכיר בקיומה של משיכתו לגברים כחלק מריבוי היבטיו העצמיים, אך לא כמרכיב המכונן את זהותו : בעיניי הנטייה היא משיכה מינית בלבד ולא כל האישיות שלי . בנוסף לזה אני גם אבא לילדיי ובעל לאשתי . המשיכה לא משתלטת על החיים שלי ועל יחסיי עם ילדיי ואשתי . [ . . . ] אז אני נמשך לגברים, אבל זה לא מה שישפיע על ההתנהלות שלי בעבודה וכאיש משפחה . ה"אני" זה גם היחסים שלי עם בת הזוג שלי, עם הילדים שלי ועם הסביבה שלי . זה לא רק הנטייה המינית . יואל מכיר בפנים הרבים באישיותו וכך מפחית מחשיבותה של נטייתו המינית . טיעונו לגבי היבטיו המגוונים של ה"אני" תואם את רעיון ריבויי העצמי, שקיים בהשקפה הפוסט-מודרניסטית ובפסיכואנליזה ההתייחסותית : ה"אני" מבוסס על ארגון סובייקטיבי של משמעויות שהאדם יוצר לעצמו במעשיו וברגשותיו . בהתאם לכך בוחר יואל לארגן את אישיותו על בסיס תפקידיו הנורמטיביים כאיש משפחה וכבן זוג . כך הוא מוותר על זהות עצמית ה...
אל הספר