138 ישי מבורך המנגן והוא נינוח ושמח ולפניו שולחן ערוך בכל טוב - ומיד המלך מחליט "אקלקל לו זאת" . מכאן ואילך מופיע המלך כגורם מפריע ומעיק לאושרו של זה, ובכוח גזֵירותיו וצוויו המלכותיים הוא מתנכל לשמחת האיש על ידי כך שהוא מונע ממנו את פרנסתו ואת יכולתו לסעוד את סעודתו הברוכה . ה"אחד" הזה אינו נשאר אדיש וביצירתיות הוא מצליח לעקוף את חוקי המלך, מבלי להפר אותם, ובכל זאת לאפשר לעצמו להרוויח את הכסף לסעודתו . המלך בתגובה שב ומנסח צווים אחרים וה"אחד" מצליח לחמוק גם מהם . לבסוף, ה"אחד" הזה מוכרח להשכיר את עצמו להיות "איש חייל", וכדי שיהיה לו הממון הנדרש לסעודה הוא ממשכן את להב החרב שלו ומתקין במקומו להב מדומה מעץ . המלך, שכמובן יודע על כך, מיד מגיב : הלך המלך לביתו וקרא את המיניסטער [ = שר הצבא ] וציוה עליו "באשר שיש חייב מיתה, בכן תקרא אותו האיש חייל [ = ה"אחד" ] ששכרת שיהיה איש חייל ותצוה אותו דייקא שהוא יחתוך ראשו של החייב מיתה" . הלך המיניסטער ועשה כן, וקרא אותו ובא לפני המלך . והמלך ציוה שיתאספו כל השרים כדי לראות השחוק הזה, שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב . והוא [ = האיש האחד ] בא לפני...
אל הספר