76 | חוה ארליך ואוכלוסיות, ויעילוּת בשימוש בקרקע . המושג כולל התייחסות הן לדרך שבה מתכננים – בשיתוף האוכלוסייה, מתוך ערכים של שימור מורשת מקומית וזהות התושבים, והן לתוצרי התכנון – יצירת רחובות טובים למשתמשים בהם, קידום "הליכתיות", עירוב שימושים של מסחר, תעסוקה ומגורים ועוד . כדי לעודד מסחר תוסס ברחוב, יש לעודד הליכה ברגל סמוך לחזיתות המסחריות . כדי לעודד הליכה ברגל, יש לספק מרחב מספיק גדול ( מדרכות רחבות ) , צל והפחתת חום ( נטיעת עצים, יצירת הצללה מבניינים, שימוש בחומרי גמר מתאימים ) , להפחית הפרעות לרציפות ההליכה ברגל ( להפחית כניסות לחניונים, למנוע פריקה וטעינה בחזית ) , וכן לייצר הרבה מאוד מפגשים בין צירי תנועה ( צמתים של רחובות ושבילים ) . אלה עקרונות שהתקבלו ממחקרים ומתצפיות רבות, ואכן מקובלים על מרבית המתכננים . אולם יש להיזהר בהטמעה אוטומטית בתכנון, ולהבין שקיימות ברקע הנחות שלא מתאימות לכל מקום . אחת ההנחות המסתתרות מאחורי קביעות אלה היא שיש מספיק דרישה למסחר ולפעילות ציבורית בחזית הרחוב במפלס הקרקע, עבור כל הרחובות המתוכננים . הדבר מתאים אולי לערים במרכז הארץ, או לחלק מהרחובות...
אל הספר