יוסקה רבינוביץ — עדות 279 כל זאת לאחר שהחבורה הפוליטית, וגלילי בראשה, לקחה לידיה את ההנהגה הקיבוצית בפועל, לא בקול רם וללא הדגשות מנהיגות, ודאי שללא סילוקים וטיהורים, אלא בתהליך זוחל שבו מצא עצמו טבנקין עומד מן הצד . ההנהגה החדשה התחשבה בו מאוד כאב מייסד, אך נקטה בגישות עצמאיות . חבריה לא חיכו לפסק ההלכה שלו, הם נהגו כמנהיגות פעילה, תוססת, גם מבלי לחכות להכרעותיו . איש לא הדיר את טבנקין ממכובדותו בקיבוץ המאוחד, אך הוא חש היטב את השחיקה במעמדו . הוא מצא עצמו הופך לגורם מעכב, הוא נוכח שקשה להוציא לפועל את המלצותיו-השגותיו . כך מצא עצמו מתרחק גם מחוג ותיקי הקיבוץ, אנשיו שלו . תהליך העברת המנהיגות קיבל תאוצה רבה מאז שיגאל אלון, שלא צמח מחוג השפעתו הישיר, היה למנהיג מרכזי בצד גלילי . טבנקין אהב את יגאל ( כמוהו ככולם ) אך היה מסויג ממנו במידת מה . הוא ראה בו מנהיג צעיר ומבטיח אך גם "מסחאי ערמומי" . נוצר מצב של העתקת כוח ההנהגה לשני קצוות, זה של טבנקין וזה של לויטה, ושניהם היו מבודדים מהשפעה אמיתית בקיבוץ, שנוהל מעתה על ידי קבוצה שבראשה גלילי, יגאל אלון ובן-אהרון . אנשי הדור הראשון, הגרעין הו...
אל הספר