יוסקה רבינוביץ — עדות 21 בהפלגה, אך ללא פירוט . מעשה העלייה לארץ עצמו לא היה בעיניו מאורע דרמטי . גם עצם הירידה מן האונייה בנמל יפו, מטולטל בסירה שהשיטה אותו אל החוף, גם לא הנסיעה בדיליג'אנס מיפו לירושלים . את התרשמותו מהנוף, ממזג האוויר, משכניו לנסיעה — הוא לא מזכיר ביותר מקומץ מילים ספורות . אבל אין לטעות ! ירושלים טבעה בו חותם . את לימודיו החל בבית-הספר "תחכמוני", שם קנה לו חברים חדשים ( אילן, סנדק, אלישר ) וביניהם חבר תימני שנפשו נקשרה בו . היה הולך אצל משפחתו של זה, שם הכיר מאכלים חדשים ואת מנהגי הבית שלא הכיר מביתו . יוסקה מתאר בפרוטרוט מאורע שנחרט בזיכרונו כאשר אסתר, אשתו של דוד אחיו, לקחה אותו עמה באחד הקיצים, לנופש בחברון הקרירה . האוטובוס יצא משער יפו, וכבר בראשית דרכו, בפינת ממילא דרך בית לחם, חיכתה להם האם עם חבילת מזון, כדרך היהודיות הרוסיות . הם התאכסנו במלון "אשל אברהם" בחברון . יוסקה זכר את משפחות היהודים הנופשים שמה, את האוכל הכשר, את המהומה של ילדים רצים ואימהות קוראות אחריהם . למטה היה מוחבא פטיפון ולידו תקליטי חזנות . הוא זכר טיולים בעיר ובסביבותיה . את שוקי חברון ה...
אל הספר