352 רחל שגיא, ליאת ביברמן-שלו ויצחק גילת הקבוצות השונות ( קריצמן-אמיר, 2015 ) . בציבור הישראלי המהגרים נתפסים כזרים, כארעיים וכחסרי מעמד . הם נאלצים להתמודד עם יחס עוין מצד חלקים נרחבים בחברה הישראלית, כולל גילויי אלימות מילולית ופיזית, גזענות והדרה ולהתמודד גם עם סכנת גירוש . לא פעם הם נתפסים כמי שגוזלים פרנסה מהאזרחים החיים בישראל ופוגעים בזהות היהודית של המדינה . ייתכן שהיחס העוין מצד החברה הישראלית נובע מהבדלים סוציו-תרבותיים בסיסיים, מחוסר היכרות עם נורמות חברתיות ( יחסי מגדר, הרגלי עבודה, מושגי סמכות ) מקובלות ומפרשנות מוטעית, למשל של שפת הגוף, במהלך אינטראקציות חברתיות ( שני, 2015 ) . אף שהמהגרים נדחקים למרחבים העניים ביותר וחיים בתנאים ירודים, לעיתים אף ללא קורת גג, הם מצליחים ליצור לעצמם מקומות מפגש חברתיים במרחב העירוני ואף לקדם תהליכים של בניית מרחב ביתי . לנוכח מקומם בשולי החברה אפשר לראות בהם יוצרי שוליוּת עירונית, אבל גם יצרנים של מרחבי שייכות חדשה . הם פיתחו יכולת ניידות ומעבר ממקום למקום . את הבתים המוזנחים שבהם הם גרים הם מקשטים בכרזות ובחפצי נוי ודואגים לקערת ממתקים ל...
אל הספר