122 רועי ברנד אבל הטקסטים שהוא קרא קמו אצלו לתחייה וקיבלו משמעות שחרגה מההקשרים המקוריים שבהם הם נכתבו . בקריאתו של דרידה הפכו הטקסטים לשדה קרב של השפעות הדדיות בין המשמעות המפורשת של הטקסט לבין משמעויות אחרות שעולות ממנו, שמצויות בלשונו של הטקסט אבל לא לגמרי משועבדות לו . זוהי תמצית הדקונסטרוקציה - קריאה וכתיבה שאינן מציגות ידע חדש, אלא מעוררות הבנות שאצורות בתוך טקסטים אחרים . הדקונסטרוקציה, כפי שהשם מרמז, מחוללת וגם מפרקת את סמכותו של הטקסט באמצעות חשיפת המנגנון הגנרטיבי שלו . בכך היא מוציאה לאור את הלא – מודע הספרותי - המגמה החבויה שלא זוכה להכרה אבל מפעמת בטקסט ומניעה את שפתו . חוסר זהות דרידה שמר בחייו על מרחק – מה מהביוגרפיה שלו, בדומה לטענתו של יאגו במחזהו של שייקספיר אותלו : "אני לא מה שאני" . הוא לא הסתיר את מוצאו - יהודי אלג'ירי שהיגר בצעירותו לצרפת - אבל גם לא הזדהה במפורש עם סיפור החיים הזה . חייו התאפיינו ב"דיפרַנס" - différance ב – a במקום ב – e - שמסמל את ההיעשוּת לאדם אחר, מעשה שהוא לרוב בלתי – מוחש ועם זאת מותיר את חותמו . את השינוי, ממש כמו את ה"שגיאה" המכוונת באיות ...
אל הספר