71 ל אהוב ל דעת 24 לפי קו מחשבה זה, כל עוד אני הוגה, אני קיים, אףאותו ברוחי" . שייתכן שאני טועה במהותו של הקיום הזה ובכל מה שאני יודע על העולם . בעובדת הקיום אי אפשר לפקפק לעולם . טיעון הקוגיטו, כפי שהוא מכונה בדרך כלל, מספק לפיכך את תשתית הוודאות שעליה ניתן להקים את מבנה הידיעה . רוסו אינו מבקש ודאות אובייקטיבית, אלא לדעת כיצד הוא כשלעצמו, במנותק מאחרים . המתודה שלו איננה הטלת ספק, כי אם בידוד קיומי - תרגיל נפשי שמעלים אחרים : "הנה הם אפוא זרים, אלמוניים, בקיצור - אין ואפס בעיניי, מאחר שכך רצו" . ואז עולה השאלה המכרעת, שיש טעם לחזור עליה כאן : "ואולם אני, המנותק מהם ומהכול, מה אני כשלעצמי ? " ( הזיות , 9 ) . דקארט מתקדם בדרך דומה, אבל מגיע לתוצאה שונה . לשאלה "מה אני כשלעצמי ? " הוא משיב בלי פקפוק : אני "דבר חושב . ומהו דבר חושב ? הווה אומר : דבר שהוא מטיל ספק, משיג, מחייב, שולל, רוצה, בלתי – רוצה, גם מדמה ומרגיש" ( הגיונות , 49 - 50 ) . תשובתו של רוסו שונה בתכלית . החשיבה על עצם החשיבה איננה דרכו להשיג ודאות - למעשה היא מגבירה את הבלבול : "ככל שאני חושב יותר על מצבי בשעה זו, כך אני מ...
אל הספר