54 תמר רפופורט לדברי שירה , היא ) כמו אוהדות אחרות ( מתאימה את התנהגותה לציפיות הגברים ממנה , היא נותנת להם להרגיש שליטה ועליונות בפרקטיקות האהדה . דבריה חושפים פרדוקס מרכזי באהדת נשים : בעצם שיתוף הפעולה עם גברים היא משעתקת הן את הדימויים על אודות נשים והן את יחסי הכוח בשדה האהדה . אך אם הייתה מגלה בקיאות של ממש ברזי המשחק , הייתה מסתכנת בפגיעה בהגדרה שלה כאישה נורמטיבית , והייתה עלולה להיתפס כאישה גברית , כמי שמאתגרת ואפילו מפרה . מסתבר מכאן שהאהדה של נשים מבקשת תשומת לב רבה שלהן ומחייבת מודעות ותמרון : מצד אחד עליהן לציית לסדר המגדרי הבינארי ולעשות מגדר בדרך שלא תפגע בתפיסה העצמית שלהן ובתפיסה של אחרים אותן כנשים , ומצד אחר עליהן לעקוב אחרי הנורמות באצטדיון שבו הפרקטיקות הגבריות מוגדרות כמובן מאליו . מצד אחד הן לא יכולות לגייס לאהדה פרקטיקות שמוגדרות כנשיות , ומצד אחר הן לא אמורות לנקוט התנהגויות המזוהות עם היפר – גבריות . אם כן , הקטגוריה אישה – אוהדת מכילה מאפיינים סותרים ביסודם ויוצרת פרדוקס שעומד ביסוד עשיית האהדה והזהות של האישה האוהדת . מקורו של פרדוקס זה בכך שלנשים אוהדות אין...
אל הספר