40 תמר רפופורט מקומו הקבוע של מרחב האהדה הקטמוני בשנים האחרונות הוא אצטדיון 2 אצטדיון גדול , משופץ ומקורה , שבמרכזו מגרש כדורגל ירוקטדי בירושלים ; ומטופח ולוח תוצאות גדול ביציע המזרחי שעוקב אחרי זמן המשחק . ממול , ביציע המערבי יושבים אוהדי קטמון בכיסאות נוחים , צופים במשחקי הבית של קבוצתם האהובה . בדומה לכל קבוצה אחרת , אוהדי קטמון נעים פעם בשבועיים למרחבי אהדה אחרים , לעתים רחוקים ) במושגים ישראלים ( , ביניהם שדה טרשים בנגב , שאוהדי הקבוצה הנגדית מגיעים אליו כשהם רכובים על 3 במחקר וגם בסיפורת עלגמלים , או יציע רעוע במקום נידח בצפון הארץ . אהדה ) לדוגמה , ברעם 2004 ; הורנבי 1994 ( ובראיונות שערכנו , האוהדים ) בעיקר גברים ( נזכרים בנוסטלגיה במגרשי הכדורגל שבהם צפו במשחקים בילדותם , בכו על הפסד וצהלו על ניצחון . הם מספרים כיצד בילדותם התחמקו בשבת בצהריים מבית הוריהם וטיפסו על עץ במגרש ימק " א , או התגנבו למגרש כדורגל בקטמון כדי לצפות במשחק . מבעד למשקפי הילדות האצטדיון נראה כמרחב גדול רועש , ואפילו מפחיד ומעורר מורא . מקום שבו גברים מבוגרים מתנהגים שלא כרגיל ואף " משתוללים " בעוד הילדים ...
אל הספר