24 תמר רפופורט גישת הפרקטיקה , שתי הגישות כאחת יוצרות הבחנה קוטבית ) דואלית ( בעייתית : האחת מציבה במרכז את האדם היחיד ) לדוגמה , את האינטרסים והמוטיבציות שלו ( ואילו האחרת מציבה במרכז את הכוח והפיקוח של מערכות חברתיות עליו . גישת הפרקטיקה מנסה לבטל הבחנה קוטבית זו , השגויה לטעמה . לגרסתה , אבן היסוד להבנת הסדר החברתי ) בשדה האהדה , לענייננו ( , הן הפרקטיקות האנושיות המפגישות ומגשרות בין השניים . על פי גישה זו , " החברתי " הוא שדה של פרקטיקות אנושיות — אוסף של פעילויות אנושיות הקשורות זו לזו ; פעילויות אלו מוטמעות בגוף והוא מוציא אותן לפועל בדרכים שונות . בסקירה זו לא ניתן להעמיק בשפע הרעיונות השונים המצטופפים תחת המטרייה של תיאוריית הפרקטיקה , בהבדלים או בוויכוחים ביניהם . לכן ההתייחסות אליהם תהיה קצרה כדי להציג את הרעיון שאהדה היא בעיקרה 1 לצורך הבנת רעיון זה , בסקירה התמציתית שלהלן אפרידמעשה גופני . באופן שרירותי בין הדיון בפרקטיקה לבין הדיון בגוף , אף על פי שבתיאוריות הפרקטיקה ככלל העשייה והגוף כרוכים זה בזה . מהי פרקטיקה ? המושג פרקטיקה טעון משמעויות מרובות . בין השאר הוא מתייחס ל...
אל הספר