ל"ח סיפורי עם מפי יהודים יוצאי אתיופיה בישראל 143 ምቱቤለባ ውቸያአ ውጠርቆተ ንውቸሯጄ ምሉሁ ይያሲ ምውኛበዘ ጡመ ምሉሁ ውቸራጠ ምንሉሁ ውነ ቻብ ንሱየ ኔእ ምውኛበዘ ውቀየጠ ንውኛበዘ ሎብ ውቸካጥረቆየ ንሁችአሮጀ ምንሉሁየ ውነ ንምለ ሜጋድበ ምንሁአ ምውሪመ ርገሐየ ምቀወታልአ ነሆደንእ ውሰ ውኛትየየ ንግ ውለአ ሎብ ሁጠረቆየ ሁለዋባጋአ ንጄል ምውያዲንእ ሁለዋሰርወአ ንቴብሀ ሉሙ ቀረሰየ ናደሰወየ ንሄእ ሶግደ ስግድ ቅልት ምውሩመ ርገሐየ ረገናተ ሱራእ ሎብ ኝነ ውኔእ ውባሌ ቃበ ማሰደንእ ልቃ ንሄእ ምስቄ ሬማተ ሄእ ለአ ።ውሰረወአ ምንቱብሀ ሽማግ ውባጋአ ምንጅል ውለአ ህነ ልስብ ምጣበ ጥግርእበ ተንአ ውአ תרגום היה פעם מושל ידוע באתיופיה שרצה לגלות מיהם הגנבים בעירו . קשר סכין לצווארה של כבשה ושלח אותה להסתובב בשכונות העיר . האנשים ידעו כי הכבשה שייכת למושל ולא נגעו בה לרעה, אלא אפילו נתנו לה אוכל . אחד הקייסים שלמד תורה ראה את הכבשה ואמר בליבו : — מה פתאום הגיעה אלי הכבשה הזו עם סכין על צווארה ? מדוע שאמנע מעצמי לאכול אותה ? לקח הקייס את הכבשה, שחט אותה ואכל את בשרה . לאחר מכן, עיבד את עורה של הכבשה ורשם עליו : "מושל יקר, הכבשה שלך הייתה ממש ממש טעימה", ושם את עור הכבשה בפתח ביתו של המושל . המושל סקרן היה לגלות מי העז לאכול את הכבשה שלו . כדי לנסות לאתר אותו אסף את כל התושבים בכיכר העיר . גם...
אל הספר