פרק חמישה עשר: ׳הציונות המקבילה׳ במבחן ועדת פיל ותכנית החלוקה

377 ׳הציונות המקבילה׳ במבחן ועדת פיל ותכנית החלוקה השתמשו בה רטורית כארגומנט במאבק המדיני הציוני, אולם התמקדו בשיקול 1 ז׳בוטינסקי התייצב בתווך בין שתי גישות אלו, ובכך הייחוד הפלסטינוצנטרי . שבגישתו : הוא נבדל מרבים מהמנהיגים ומההוגים הציונים בהתבוננותו המקבילה והמאוזנת במציאות היהודית באירופה ובמפעל הציוני בארץ ישראל . ככל שחלף הזמן ממותו של הרצל ראתה הציונות בממד הפונדמנטלי של האידאולוגיה הציונית, רעיון חיסול הגלות, חזון לעתיד לבוא שממנו שאבה 2 הציונות המעשית או הסינתטית דבקה בממד התנועה את תוקפה המוסרי . האופרטיבי של האידאולוגיה הציונית . היא העבירה את מרכז הכובד של סדר היום הציוני מזיהוי הציונות כמפעל הצלה של העם היהודי לעיסוק בבניין הבית הלאומי המתחדש בארץ ישראל ומיקדה את פעילותו בו . תפיסת הציונות של דוד בן- גוריון מזה ושל חיים וייצמן מזה היתה פרגמטית וחתרה להשיג את המרב בתנאים היסטוריים קשים ולעתים טרגיים . הקדימות שנתנה הציונות המעשית לבניין הארץ על פני ההצלה נבעה לא רק מהשקפת עולם חלוצית אלא גם מהכרה 3 כך התרחקה הציונות במגבלותיה המדיניות והכלכליות של ההסתדרות הציונית . מיומרתה...  אל הספר