פרק 5 : עמדת ההקשבה האמפתית | 99 עוד לפני שהמרואיין התחיל לספר משהו . להיות אמפתי במלוא המובן פירושו להיות פתוח ומוכן למגע או למפגש רִגשי עם המרואיין ולהדהד את החוויה שהוא מתאר . באותו הזמן, ברמת החשיבה, על המראיין לשאול את עצמו : "מה הבנתי מדברי המרואיין ? מהי נקודת המבט שלו ? " הבנת המקשיב תגדל ככל שיסופקו לו עוד פרטים - עצם הסיפורים על החוויה שעבר המשתתף, ולא אמירות כלליות על החיים . לכן חשוב להעביר את המסר כי המראיין מעוניין בפרטים המוחשיים של המקרים שהמרואיין מתאר . אפשר לשדר זאת באמצעות האמירה : "ספר לי על מקרה שבו קרה לך הדבר", או "מתי הייתה הפעם הראשונה / האחרונה שבה זה קרה לך ? " כך נַפנה את תשומת הלב לסיפורים מוחשיים . חוויותיו של המשתתף יופיעו במלואן בריאיון רק כאשר הוא מתאר את הפרטים הממשיים של מה שקרה לו, ורק כך יוכל המראיין לחוש שהוא נמצא "ממש שם" עם המרואיין . מנקודת המוצא של אותה הבנה פנימית, על המראיין להציע אחת מהתגובות המילוליות האלה ( אם שתיקה או סימני הכרה ואישור אינם מספיקים כדי ״לתדלק״ את השיחה ) : 1 . סיכום - צורת התערבות זו היא, למשל, "אם כן, מה שהבנתי מדברייך ...
אל הספר