ילקוטים תימניים מהמאות הארבע־עשרה–החמש־עשר בהשפעת כתבי הרמב״ם

230 | תָּמָר אֵשֶׁת עֵר הליקוט הרמב״מי הרב יש בו גם כדי לסייע בסימוכין למקורות קדומים ששימשו את 75 הרמב״ם בהכרעותיו ההלכתיות . וכך כותב צבי מאיר רבינוביץ במבוא ל מדרש הגדול : המדרש הגדול הוא פלטין נאה מעשה ידי אדריכל אמן . לתוך פלטין זה הכניס בונהו ר׳ דוד העדני מכל אוצרות הרוח של עמנו עד זמנו ( המאה הי״ג בערך ) . הוא היה עורך אמן ועלה בידו בדרכים מיוחדות ובכשרון רב לחבר מדרש חדש על התורה, שיש בו ממיטב יצירת חז״ל, הגאונים והרמב״ם . בנוגע לסוגיית הייבום בתימה כותב ר׳ דוד : ״מצוות ייבום היתה קודם למתן תורה . וכשניתנה תורה העמידה אותה במקומה וציוות עליה [ . . . ] ״ ( מדרש הגדול , פסוק יח, עמ׳ תרמד ) . ניכר בעליל כי ר׳ דוד מסתמך על הרמב״ם, הרואה בייבום מנהג עממי שקדם לתורה ולא מצווה שייסד יהודה, כפי שראינו : ״אשר לטעם הייבום כתוב שהיה מנהג קדום לפני מתן תורה שהתורה השאירה אותו בעינו״ ( מורה נבוכים , חלק ג, 76 על העובדה כי יהודה נצרך לזונה כותב ר׳ דוד : ״ותאמר מה תיתן לי מהכ׳ פרק מט ) . שקודם מתן תורה אם פגע אדם באישה בשוק ורצה הוא והיא לבעול אותה נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך שעד...  אל הספר