ז. ענייני לשון ודקדוק

פירוש יפת בן עֵלי לספר צפניה יעקוב יוסף אבן נוח, שהיה בין מייסדיו של מרכז הלימוד הקראי בירושלים בשלהי המאה העשירית . מסורת זו, שהושפעה מהמדקדקים הערביים בני אסכולת כּוּפָה, מניחה שצורת הציווי היא צורת היסוד של הפועל ( הערבי והעברי ) , ולא שם הפעולה או צורת המקור [ = ״מצדר״ ] . המדקדק הקראי החשוב בן המאה האחת-עשרה, אבו 9 וראה בצורת אלפרג׳ הרון, לעומת זאת, אימץ את התפיסה של אסכולת ״בצרה״, המקור את צורת היסוד של הפועל ( הערבי והעברי ) . לדבריו, הגישה הבונה את הפועל בהתאם לציווי הייתה אופיינית ל״דקדוקיון״, דהיינו קבוצת המדקדקים הקראים בני עיראק, וכן למדקדקים הערביים מאסכולת כּוּפָה . יש אף המקדימים את התפיסה הרואה בציווי את מקור הפועל לחוגי המדקדקים הקראים בפרס, וזאת בהתאם לעדויות של קרקסאני, ולפרגמנטים בפרסית-יהודית שנמצאו בגניזת קהיר . גישתו של אבו אלפרג׳ הרון ( המכונה במחקר ״הגישה הקלאסית״ ) הפכה מקובלת על הקראים החל משלהי המאה האחת-עשרה . מפירושיו השונים של יפת, ובכלל זה הערותיו בפירושו לספר צפניה אנו למדים כי כאיש ירושלים המשתייך לדור הביניים שבין אבן נוח לאבו אלפרג׳, היה יפת מודע לגי...  אל הספר