199 פרק ה : התגבשות התודעה הציונית הדתית לעלייה מארצות מבוססות . הרטוריקה של שרגאי הציגה בבירור את עליית המזרח כנטל, אף שלרגע לא הייתה הטלת ספק בחשיבותה מכל הבחינות . הדואליות הזו עתידה לאפיין את היחס הציוני הדתי גם בשנים העוקבות . שרגאי האשים את החברה הישראלית כדוגמת העלית החלוצית של הקיבוצים בכך שעם ייסוד המדינה החליפה מייד את מסירות הנפש שהתגלתה ביישוב בחומרנות . יתר על כן : שרגאי לא הפריך את הטענה, שגם מארצות המזרח, שחיי היהודים שם בסכנה, לא כולם רוצים לעלות . ולא זו אף זו, יש גורמים הנתלים בכך וטוענים "אין יהודים הרוצים לעלות לא מארצות שהיהודים יושבים בהן בשלווה ואפילו לא 264 הוא אפילו הלין על כך שחומרמארצות שסכנה צפוייה ליהודים היושבים בהן" . 265 אבל הוא של נטורי קרתא המשמיץ את המדינה הצעירה הגיע לכפרים בדרום תוניס . טען בלהט באותו הזמן, שהסיבה העיקרית לסרבנות העלייה היא שהעולים חשים שאין המדינה מקבלת אותם בזרועות פתוחות . "גם יהודי תימן, עיראק וכו' לא עלו, אלא 266 המילה "סלקציה", טען שרגאי, "מטילה היום פחד על יהודי צפוןהעלו אותם" . 267 כללו של דבר, העלייה מן המזרח היא בגדר "חבלי...
אל הספר