227 יהודים, רומנים וזרים בחלוקה לענפי פרנסה וגם "חוק המכרות" משנת 1895 נקט אותה גישה . בעיתונים היהודיים ובכתבי "איגוד היהודים ילידי הארץ" לא נמצאו כמעט תלונות על חקיקה שמפלה לרעה בעלי מפעלים יהודים, וגם במסמכים הארכיוניים הנוגעים בחידוש ה"זכאות" ( בעקבות הרפורמה משנת 1912 ) אין כל עדות למדיניות מפלה . הזכאות חודשה — במענה לבקשתו של כל אחד מן התעשיינים — בהחלטת מועצת שרים ( לעיתים לאחר אימות הנתונים במפעל עצמו ) . לפונים היהודים שעמדו בתנאים חודשו האישורים תוך כחודש ממועד הפנייה — פרק-זמן שנראה סביר בהחלט . 373 בשנת ,1887 עם החלת "החוק לעידוד התעשייה הלאומית", נמנו בסך-הכול 83 מפעלים זכאים לעידוד, ואילו בשנת 1915 — סוף התקופה הנחקרת — צמח מספרם ל- 847 . מכאן שמספר המפעלים הזכאים גדל ביותר מפי 10 במהלך 28 שנות קיומו של החוק . 374 מספרים אלה כוללים את המפעלים שהיו בחזקתם של רומנים, יהודים וזרים אחרים . עם זאת, בחינת ההשפעה של "החוק לעידוד התעשייה הלאומית", כמו-גם של "חוק המכרות", על היקף הקמתם של מפעלים על-ידי יזמים יהודים היא קשה ומורכבת : מאחר שלא נמצאו נתונים סטטיסטיים בנוגע ללאום / ד...
אל הספר