יהודים בכלכלה ברומניה בתקופת ה"רגאט" ( הממלכה הישנה ) 38 המשטר האגררי-הפיאודלי בכפרים ( שהיו מקור לכ- % 85 – % 95 מן התוצר ) היה בשלבי היחלשות והתפוררות, אך בכל-זאת שמר על מעמדו עד שנת 1864 . % 63 מהקרקע החקלאית נשלטה על-ידי ה"בוירים", ו- % 21 — על-ידי המנזרים . אלה החזיקו גם ביערות ובמקורות המים, אך חויבו לספק לאיכרים האריסים קרקעות לעיבוד חקלאי, שטחי מרעה ועצי יער לצורכי מחיה . האריסות ( "קְלָקָה" — claca ) הייתה שוות-ערך ל- 18 – 20 ימי עבודה בשנה ( ולעיתים נמשכה אף 30 – 40 יום ) באחוזתו של ה"בּוֹיֶר", לתשלום % 10 – % 15 מן היבול והעברת מוצרי חקלאות אל ה"בּוֹיֶר", ועוד . 54 בקיץ 1864 הוכרז על ביטול החובות הפיאודליים , והוענקה לאיכרים הזכות לבעלות על קרקעות . אך גם לאחר הרפורמה החזיקו בעלי האחוזות יחד עם המדינה ב- % 70 מקרקעות החקלאות והמרעה, והבעלות הכפרית הסתכמה ב- % 30 בלבד . 55 מצב האיכרים לא השתפר . אנשי המִנהל, שהיו ברובם בעלי אחוזות, לא שמרו על האינטרסים של האיכרים, והללו קיבלו לידיהם קרקעות גרועות שמדידותיהן זויפו . לעיתים נמכרה לאיכר קרקע שהגישה אליה חייבה מעבר בתשלום באדמותי...
אל הספר