פרק 1: על ייחודה של שיטת המחקר ההיסטורית

14 העידן הבין- לאומי : יחסים בין- לאומיים בתקופת אל- עמארנה המורחבת ומסתבר שגם ההפניות במחקריו של ההיסטוריון הגרמני הדגול לאופולד פון-רנקה 0 למעשה רק ( von Ranke ) התבססו על תעודות, שכ- % 0 מהן כבר פורסמו לפני כן . דברים מעטים הם חדשים לחלוטין, משום שלרוב כל תוכן חדש מתייחס בדרך כלשהי לידע קיים, שחלק ממרכיביו משמשים להשגת תוצאה חדשה . למעשה, הידע על אודות העבר אינו מאובן, והוא פושט ולובש צורה בהתאם כל דור מחדש אפוא את ספרי ההיסטוריה שלו, משום שהוא להתקדמות המחקר . בכך משתנה העבר כפונקצייה של ההווה, כיוון מעוניין בהיבטים חדשים של העבר . והרי גם חוקר דברי הימים שהכתיבה ההיסטורית יש בה מן ההשתקפות העצמית . רעיון זה מובא המציל את העבר מנפילה למחוזות השכחה הוא חלק מההיסטוריה . בצורה מעניינת בדבריו של הסופר הארגנטיני חורחה לואיס בורחס ( Borges ) : וזה מזכיר לנו את המטפורה הישנה של היוונים או מוטב, האמת – על כך שלעולם אין אדם יורד אל אותו נהר פעמיים ( הרקליטוס, פרגמנט ) . נדמה לי שיש כאן מידה של חשש . תחילה אנו חושבים על זרימתו של הנהר . אנו חושבים : ״הנהר יישאר, כמובן, אבל המים מתחלפים״ . אח...  אל הספר