71 התחדשותה של מסורת 171 מבחר השירים היהאו בין סולן לקבוצה או בין שני סולנים . גדול , והם עסקו באהבה , באביב ובגבורה , וגם בנושאים מהתנ " ך . כמו כן הביעו השרים את זיקתם לארץ – ישראל בשירי כיסופים 172 לציון ולירושלים — ובשירים ישראליים שהושרו בכורדית . את הריקודים ליוותה נגינה בכלי נגינה נפוצים , בעלי עוצמה : הזורנא , חליל עץ דמוי משפך שבראשו פיית קנה צרה , וצליליו דומים לצליליו של אבוב או של חמת חלילים ; הדולא , תוף גדול בעל גוף עץ גלילי ובסיס עור מעובד שעליו מקישים בשני מקלות , האחד דק והשני עבה . נגני שני הכלים האלה הכתיבו את קצב הריקוד והשירה . הם צעדו עם הרוקדים ומדי פעם התקרבו אליהם 173 והלהיבו אותם . מרואיינים סיפרו כי בחגיגות הסהרנה לא הפסיקו לשיר ולרקוד לצלילי הזורנא והדולא . גברים ונשים רקדו יחד שכן " זה היה דבר רגיל " . רחל ציינה שהנשים הצטרפו למעגלי הרוקדים לאחר שסיימו להכין את התבשילים . הן רקדו כשבידיהן מטפחות צבעוניות שאליהן המחוברים מטבעות ממתכת המוסיפים לצלילים . בשובם לבתיהם התקבלו החוגגים על ידי שכניהם המוסלמים הלבושים לבן . הם התקבלו בלחם ובברכה " שתהיה לכם שנה 174 ...
אל הספר