אפילוג

טלי חתוקה 194 על ידי חברות ארכיטקטורה בין – לאומיות של העולם הראשון, ויוצרים נוף של כוח ( landscape of power ) . לעומת זאת, הנוף העירוני הוורנקולרי ( vernacular of the powerless ) מזוהה עם המהגרים, הגלויים והסמויים מעינינו, המתאימים מחדש את סביבות עבודתם ואזורי מגוריהם לטעמם ולצורכיהם התרבותיים . ואולם, למרות המעבר מהטיפולוגיה של המפעל כ"מכונה" ( כמערכת מורכבת פונקציונלית עם דגש על מיתוג ייחודי בזיקה למקום ) לטיפולוגיה של ה"פארק" ( המבליטה את הבניין כאובייקט עצמאי, חסר ייחוד, המתאים לשפה הגלובלית ) , בשני המקרים מדובר בסביבות עבודה המושתתות על תכנון רציונלי, שבה בעת מעניק חשיבות רבה גם להיבט האסתטי של הסביבה . בשניהם, הגדרת מעמדו של העובד קשורה לתוכן הסימבולי – אסתטי, לא רק ברמה הקונקרטית של חיי היום – יום במפעל או בפארק, אלא גם באופן שבו סביבות העבודה משווקות . במפעלים של המאה ה – 20 הדגישה האדריכלות של האובייקט את המנגנון המערכתי של תהליך הייצור ומיתוגו, ואילו בפארק התעשייה הדגש האדריכלי הוא בדימוי של המקום . במישור החברתי, המעבר לטיפולוגיה של פארק התעשייה הוא ביטוי מרחבי של מודל העב...  אל הספר