טלי חתוקה 92 למצוא מוצא של כבוד לסכסוך . בחלונות הגבוהים של האיגוד המקצועי חורקים שיניים וכועסים על יו"ר ועד העובדים, שגרם לשביתה והוביל אותה . דווקא "ארגמן" ? דווקא אצל קליר ? הנה אשתו פותחת את הדלת, מקבלת את פניו בחיוך . לשביב שנייה הוא שוכח את המפעל, אך מיד מוריד את המקטורן, מתיישב בכורסה וממשיך לגלגל את מחשבותיו . הוא זוכה לאהדה אצל ראשי ההסתדרות, שאינם מסתירים את אי – שביעות רצונם מן הסכסוך . זה מקל במקצת, אך לא לכך פילל . הוא בנה את המפעל במו ידיו, וכל חייו השתדל להיטיב עם העובדים, להעניק להם תנאי שכר הולמים וזכויות סוציאליות הוגנות . מעולם לא ראה בהם "פועלים" או עובדי ייצור אלא בני משפחה . במהלך השנים אף זכה בשל כך ליחס מסויג מצד חבריו בענף הטקסטיל, שטענו שיש לו סנטימנטים גדולים מדי לפועל . הוא איננו מצטער על כך . הוא מאמין בעובדיו, ולמרות השביתה המתמשכת הוא בטוח שיבינו כמוהו שטובת המשק והמדינה לנגד עיניו . סימני העייפות על פניו . הישיבות הממושכות והבירורים המרובים עם המתווכים מטעם ראשי האיגוד המקצועי, שנועדו להביא לסיום הסכסוך, התישו אותו . ללא תקנון עבודה מסודר הוא איננו חוזר ...
אל הספר